ת"א 25463-10-11

תקציר

פסק הדין מקבל בחלקו את הבקשה לדחיית תביעה בגין רשלנות רפואית מחמת התיישנות. התביעה מתייחסת לאיחור לכאורה באבחון מחלתו של התובע, ולטיפול רפואי רשלני במשך למעלה מעשרים שנה אשר גרם להידרדרות במצבו של התובע. השופטת קובעת כי הטענה בדבר איחור באבחון היא התיישנות, שכן העובדות המהוות את עילת התביעה היו ידועות לתובעת מאז שאובחנה, או לכל המאוחר כשמלאו לה 18. התובעת עברה טיפולים רפואיים נרחבים ובירורים מגיל שמונה חודשים, ואבחנת מחלתה הגיעה רק לאחר שבע שנים וחצי. די היה במידע זה כדי שהתובעת תחקור רשלנות פוטנציאלית, והטענה כי העובדות המהוות את עילת התביעה התגלו לה רק לאחרונה אינה מתקבלת. עם זאת, השופט קובע כי אין לדחות על הסף את הטענה בדבר רשלנות בטיפול רפואי, שכן קיימת אפשרות שחלק מהמעשים הרשלניים חרגו מתקופת ההתיישנות. ההחלטה בעניין עילת תביעה זו נדחית עד לתום ההליכים. הנה כי כן, הבקשה לדחיית התביעה מתקבלת בחלקה, וטיעוני הצדדים ביתר עילת התביעה שמורות לשמיעת התביעה לגופה.