ב"ל 45624-12-20

תקציר

התובע, החייב בתשלומי מזונות לנתבע, פתח תיק נגד המוסד לביטוח לאומי, בדרישה לסגור את תיק ההוצאה לפועל שפתח נגדו המוסד בגין גביית תשלומי המזונות ששילם לנתבע. התובע טען כי גביית המזונות על ידי הנתבע ממנו ומהמוסד לביטוח בו זמנית אינה חוקית לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום). הנתבע טען כי יש לדחות את תביעת התובע בשל חוסר סמכות, מעשה בית המשפט והתיישנות. הנתבע גם ביקש כי התובע ישלם את הוצאות המשפט. בית המשפט הסכים עם טענות הנתבע ודחה את התביעה. על פי חוק הבטחת מזונות, סמכותו של בית המשפט מוגבלת למקרים בהם הזוכה (מקבל המזונות) סבור שנשללה ממנו זכותו לתשלום. לבית המשפט אין סמכות לדון בתביעת התובע, שעניינה זכאותו של הנתבע לקבלת דמי מזונות מהמוסד לביטוח. יתר על כן, התביעה נדחית גם משום שלשכת ההוצאה לפועל פסקה בעבר באותו עניין, תוך יצירת השתק שיפוטי, והיה מקום להעלות את טענות התובע בפני המשרד. בנוסף, בית המשפט מצא כי הנתבע שילם את דמי המזונות בהתאם לחוק וסגר את תיקי ההוצאה לפועל נגד התובע לאחר שחתם עמו על הסכם. טענת התובע כי הנתבע הפר את ההסכם הופנתה לערכאה הלא נכונה וגם לא במועד, שכן היא הועלתה שנים לאחר חתימת ההסכם. עוד ציינה השופטת כי זכויותיה הפרוצדורליות של התובעת לא נפגעו במהלך המשפט. לפיכך, יכול היה הנתבע לחדש את הליכי הגבייה בתיק ההוצאה לפועל כנגד התובע, אשר חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.