רע"א 2933/23

תקציר

בית המשפט בחן את בקשת רשות הערעור על החלטה בתיק חדלות פירעון והחליט לדחותה, תוך שימת דגש על שיקול הדעת הרחב המוקנה בדרך כלל לבתי משפט לחדלות פירעון. לבתי משפט אלה מומחיות ייחודית והבנה ממקור ראשון של בעלי דין והליכים, וככאלה, התערבות בערעור שמורה לנסיבות יוצאות דופן. המבקשת ביקשה לבחון מחדש את תוכנית הפירעון, בטענה לאי כושר כלכלי ולסוגיות הקשורות להסכם ממון, אך נעדרה הצדקה ממשית. בית המשפט קבע כי כל שינוי של צו התשלומים תלוי בנסיבות חדשות ומהותיות או בטעויות פרוצדורליות משמעותיות, שאף אחת מהן לא הייתה קיימת בעניינו של המבקש. הטענה בדבר הסכמתו של המבקש לתוכנית הפירעון הופרכה שכן המבקש הסכים תחילה לתוכנית, וערעורו עלה מאוחר יותר ויצר ספק לגבי תקפותה. זאת ועוד, טענותיו של המבקש בדבר הסכם ממון עם בת זוגו לא היו עקביות ולא הוכחו כראוי, כאשר עדויות ומסמכים סותרים החלישו את טענותיו. יש לציין כי גם טענות אלה התעכבו, מה שערער עוד יותר את אמינותן. בהתחשב בשיקולים אלה, התערבותה של ערכאת הערעור נמצאה מיותרת, והחלטת בית משפט קמא עמדה על כנה. בקשת רשות הערעור נדחתה, תוך חיוב כל משיב בהוצאות בסך 2,500 ₪, תוך הדגשת סופיות ונכונות ההחלטה המקורית.