עת"מ 19033-02-18

תקציר

העותרים העלו בפני בית המשפט תביעה בה נטען כי החלטת הוועדה המחוזית לדחות את תוכניתם להקים חוות טורבינות רוח התקבלה ללא סמכות מתאימה, וכללה מספר פגמים פרוצדורליים. ראשית, טען העותר כי מאחר שחלפו 18 חודשים מאז "הגשת" התכנית, הוועדה המחוזית אינה מוסמכת עוד לדחותה. בית המשפט מצא כי מועד הגשת התכנית עדיין תלוי ועומד להוספת מסמכים חיוניים, ולכן טרם תמה תקופת 18 החודשים. זאת ועוד, העותרים השתתפו באופן פעיל בהליך הוועדה מעבר ל-18 החודשים מבלי לבקש את העברת התכנית למועצה הארצית, ובכך החמיצו את ההזדמנות לעשות כן. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי מועד ה"הגשה" צריך להיות מועד השלמת התכנית מבחינה טכנית, ולא מועד הגשת התוכנית הראשונית כפי שנטען על ידי העותרים. שנית, העותרים טענו כי לאחד מחברי הוועדה מצוי ניגוד עניינים, בהיותו חבר קיבוץ עין השופט הסמוך, שחבריו התנגדו לתוכנית. בית המשפט הסכים כי חבר הוועדה לא היה צריך להשתתף בדיונים כלשהם, אך נוכחותו לא הצדיקה את ביטול ההחלטה, במיוחד נוכח הצבעת הרוב בעד דחיית התוכנית, ואופייה המקצועי של ההחלטה. שלישית, העותרים טענו לניגוד עניינים מוסדי מצד חבר ועדה אחר מרט"ג, שהתנגד עקרונית לתוכניות טורבינות רוח. בית המשפט קבע כי נוכחותה של רט"ג בוועדה מחויבת על פי חוק, ולכן לא ניתן להכתים אותה בניגוד עניינים מוסדי. העותרים תקפו גם את שיקול דעתה של הוועדה מכמה טעמים מקצועיים, שבית המשפט סירב להתערב בהם, נוכח אופייה הסביר והמקצועי של החלטת הוועדה, שהתבססה על חוות דעת של פקידיה ומומחים. לבסוף, אישר בית המשפט את החלטת יו"ר הוועדה לדחות את בקשת העותרים למתן רשות ערעור למועצה הארצית, ולא מצא כל ראיה למדיניות מחוזית המתנגדת להקמת טורבינות רוח, ולא מצא עניין כללי המצדיק בחינה רחבה יותר. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו בתשלום הוצאות בסך 10,000 ₪.