ע"א 590/82

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה בו למר מרקו גפן (המערער) היה חשבון בבנק המשיב. ימים ספורים לפני הפקדת שיק על סך 400,000 פרנק שוויצרי בבנק המשיב, הורה המערער לאחרון להעביר את הסכום האמור לחשבון בבנק שוויצרי. חשבונו של המערער אצל המשיב היה באותה עת במצב של משיכת יתר, אך הבנק ביצע את העסקה. בהמשך, הפקיד המערער שיק שנמשך בבנק השוויצרי, אשר נסחר על ידי המוטב בחזרה אליו, והוא בתורו הפקיד אותו אצל המשיב תוך חתימה עליו כמאשר. הבנק המשיב הציג את השיק לפירעון לבנק השוויצרי אך זה סירב, והצ'ק לא כובד. המשיב ביקש לאכוף את השיק בהוצאה לפועל, מה שהוביל למקרה הנוכחי בו טענו המערערים כי השיק פקע ולא ניתן לתמורה. בית המשפט המחוזי דחה את התנגדות המערערים, והגיש ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי הבנק המשיב מחזיק בשיק שנסחר כדין, אשר ניתן בתמורה, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי, ובכך דחה את הערעור. פסק הדין נסוב בעיקר סביב פרשנותם ויישומם של סעיפים 61 ו-36 לפקודת השטרות, והאם השיק נמסר לבנק לצורך גבייה בלבד. כן נפסקו למשיב 8,000 ש"ח הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שישולמו על ידי המערערים.