ת"א 14697-02-18

תקציר

בית המשפט בחן את הבקשות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים והחליט לדחות כדין את הבקשה לתיקון כתב הטענות. תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, מעניקה לבית המשפט שיקול דעת לאפשר תיקונים בכתבי טענות כדי להבטיח הליך משפטי הוגן ויעיל. מבחינה היסטורית, בתי המשפט אימצו עמדה ליברלית יחסית כלפי תיקונים כאלה, אך זו אינה נחשבת לזכות אוטומטית. בקשה לתיקון נבחנת על פי מספר גורמים, לרבות תום לב, שלב פרוצדורלי, פגיעה אפשרית בצדדים אחרים ושיקולים שיפוטיים מערכתיים. בית המשפט ציין כי התיקון המוצע אינו רק שינוי בכתב התביעה, אלא הכנסת תביעה חדשה לחלוטין עם סעדים שונים. מעבר זה מאכיפה לביטול הסכמים לא עלה בקנה אחד עם תכליתם של דיונים קודמים, שמטרתם אכיפת הסכמים בעקבות הסכמה הדדית כפי שבאה לידי ביטוי במינויים ובהנחיות של בתי המשפט. המבקשים הסכימו במקור כי תביעות הדדיות יתבססו על תוקפם של הסכמי יוני 2016, כך שהמעבר הנוכחי שלהם לביטול מהווה סטייה מהותית, בניגוד להליכים קודמים. בית המשפט הדגיש את הקשיים הנובעים מעקיפה זו של החלטות קודמות של בית המשפט והסדרים מוסכמים, וציין חוסר תום לב מובהק מצד המבקשים, שניסו פעם נוספת להתניע מחדש את ההליך, מה שעלול לגרום לעיכובים. עוד נמתחה ביקורת על כך שהבקשה הוגשה באיחור ללא צורך בתצהירים תומכים ונתפסה כניסיון לעכב הליכים שנמשכים זמן רב מאז 2018. בהתחשב בשיקולים אלה, לרבות שמירה על משאבים שיפוטיים, נדחתה הבקשה, והמבקשים חויבו לשלם למשיב הוצאות בסך 6,000 ש"ח בתוך חודש. בית המשפט ביטל את דיון קדם המשפט שנקבע ל-6 בספטמבר 2023, תוך שמירה על מועדים אחרים להגשת חומרי ראיות. החלטה זו משקפת את כוונת בית המשפט לשמור על טוהר המידות הפרוצדורלי ולנהל את עניינו ביעילות, תוך הכרה בהשלכות הרחבות יותר של ניהול משפטי בזמן. פסק הדין ניתן ביום 29.8.2023, בהיעדרם של הצדדים המעורבים.