ב"ל 20138-11-19

תקציר

התובעת, עובדת מטבח, טענה כי פגיעת הגב שלה נגרמה כתוצאה מתאונת עבודה באמצעות מיקרוטראומה וביקשה הכרה מהמוסד לביטוח הנתבע. התביעה נדחתה פעמיים, מה שהוביל לתביעה. התובעת טענה כי עבודתה הגופנית היומיומית כללה הרמה והובלה של חפצים כבדים, דבר הגורם לכאבי גב ולפריצת דיסק ניוונית. עם זאת, בית המשפט פסק נגד התובעת וקבע כי היא לא הצליחה לספק ראיות מספיקות לפגיעה הקשורה למיקרוטראומה. השופטת ציינה כי תצהיר התובעת סותר את רישומי העסקתה בנוגע לוותק שלה במכון וינגייט. כמו כן, תפקידי עבודתה של התובעת היו מגוונים ומגוונים, לרבות בישול, חיתוך ירקות וניקיון, אשר לא היוו פעולות חוזרות ונשנות הנדרשות לצורך מיקרוטראומה. היעדר עדויות של עדים שיתמכו בטענותיה ומשך העסקתה הקצר יחסית בהשוואה למקרי מיקרוטראומה טיפוסיים פעלו גם הם נגדה. השופטת הגיעה למסקנה כי התובעת לא ביססה תשתית עובדתית לפגיעות חוזרות ונשנות, ולכן תביעתה נדחתה. החלטה זו התקבלה לאחר בחינה מעמיקה של חומר הראיות וחקירתו הנגדית של התובע, כאשר נטל ההוכחה מוטל על האחרון.