עב"ל 320/97
פסק-דין עבודה ארצי
תקציר
הערעור מתייחס לתביעה להכרה בפגיעה נפשית שאירעה למערער, מורה לשעבר, כפגיעה בעבודה. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת המערערת בנימוק שהיא הוגשה באיחור ולא הוכח קשר סיבתי בין הפגיעה לבין האירוע בעבודה. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה המאוחרת של המערערת בשל השיהוי בהגשה. המערערת ערערה לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין לעבודה קבע כי טענת ההתיישנות של המשיב אינה תקפה שכן היא לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. בנוסף, קבע בית המשפט כי מצבו הנפשי של המערער, אשר מנע ממנו לנהל את ענייניו, עצר את תקופת ההתיישנות. בית המשפט עמד על תכליותיה של תקופת ההתיישנות, וציין כי רק התכלית הראשונה, הנוגעת לראיות, חלה במקרה זה. בדיקתו של המשיב לגופה של התביעה נשקלה אף היא כנגד תקופת ההתיישנות. פסק דינו של בית הדין האזורי התבסס על שיהוי טכני מבלי להתחשב במצבו הנפשי של המערער ולגופה של התביעה. השופט ברק הציע להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי שיבחן את התביעה לגופה, ובכלל זה יקבע אם התרחש אירוע בעבודה ומינוי מומחה רפואי במידת הצורך. השופט רבינוביץ' הצטרף לחוות דעתו של ברק בעניין תקופת ההתיישנות, אך הציע לבחון את התביעה לגופה. נציגי הציבור גלין ויעקבסון הסכימו עם הצעתו של ברק להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי. בעקבות זאת התקבל הערעור, והתיק הועבר לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף.
חקיקה מקושרת
עב"ל 320/97 חיים ישעיהו נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי (2.2.2000)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.