עב"ל 139/08

תקציר

הערעור נסוב סביב פרשנותו של סעיף 195(2) לחוק הביטוח הלאומי, המגדיר נכה כמי שיכולתו והכנסתו בפועל פחתו ב-50% או יותר. בית המשפט האזורי בחיפה פירש סעיף זה כממוצע של ירידה בהשתכרות בשלושת החודשים שלאחר 'המועד הקובע'. עם זאת, המוסד טען כי החישוב צריך להתבסס על הכנסות חודשיות ולא ממוצעות, וערער על ההחלטה. המשיב, לעומת זאת, תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי. שופטי בית המשפט העליון הסכימו עם ערעור המוסד, והבהירו כי קביעת ההשתכרות לשכירים צריכה להתבסס על שכרם החודשי ולא על ממוצע השתכרותם של שלושת החודשים, שכן זו חלה רק על עצמאים כפי שנקבע בתקנות הביטוח הלאומי. על פי שיטת החישוב הספציפית בה נקט בית הדין האזורי, ההפחתה הממוצעת בהשתכרות חושבה באופן שגוי והייתה אמורה להסתיים בשיעור הנמוך מ-50%. עוד הדגיש בית המשפט כי קצבת נכות כללית דורשת לא רק פגיעה בריאותית אלא גם ירידה משמעותית בהכנסה. לפיכך התקבל ערעור המוסד, והחלטת בית המשפט המחוזי בוטלה.