עת"מ 60957-12-17

תקציר

העותרים, תושבי הוד השרון, ערערו על החלטת יו"ר הוועדה המחוזית, שסירבה לאפשר להם לערער למועצה הארצית על אישור התוכנית הכוללנית של העיר על ידי הוועדה המחוזית. העותרים טענו כי התכנית הכוללנית לוקה בליקויים ואינה נותנת מענה הולם לסוגיות שיתעוררו עם יישומה, ובהן תכנון תחבורתי, בנייה לגובה, הקצאת שטחים ציבוריים, מסמכי מדיניות ושיתוף ציבור. עוד טענו לפגיעה בזכותם לשימוע, שכן הוועדה המחוזית לא מינתה חוקר ומנעה מהם להגיש את התנגדותם. בית המשפט בחן את הסוגיות העומדות בחזית המחלוקת ואת הרקע המשפטי הרלוונטי, ובפרט את סעיף 110 לחוק התכנון והבניה, הטעון רשות ערר למועצה הארצית. המבחן לקביעת הצורך ברשות ערעור מתמקד בשאלה האם הנושא חשוב ובעל השלכות רחבות, לרבות אופיו העקרוני, רגישותו הציבורית המיוחדת או מחלוקת ציבורית חריפה. באשר לתכנון התחבורתי, מצא בית המשפט כי התכנית הכוללנית חסרה בחינה מעמיקה של סוגיות התחבורה המורכבות והשלכותיהן על האזור. החלטת הוועדה המחוזית לדחות את העניינים לשלב התכנון המפורט ולסמכויות הוועדה המקומית הייתה בעייתית, שכן היא עלולה לגרום נזק בלתי הפיך לתושבים ולאזור. בית המשפט קיבל את העתירה בנושא זה ונתן לעותרים רשות ערעור למועצה הארצית, שכן לעניין השלכות ציבוריות מרחיקות לכת ולא מדובר בעניין מקומי בלבד. עם זאת, בית המשפט דחה את טענותיהם האחרות של העותרים. נמצא כי הסוגיות התכנוניות הנוגעות לציפוף ולבנייה לגובה מצויות בשיקול דעתה של הוועדה המחוזית, והקצאת השטחים הציבוריים ומסמכי המדיניות אינה מצדיקה התערבות או פנייה למועצה הארצית. בית המשפט דחה גם את הטענה בדבר שיתוף הציבור, וציין כי התכנית פורסמה כראוי ונשמעו התנגדויות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הוועדה המחוזית התייחסה כראוי לזכות השימוע ולא מנעה מהעותרים להגיש את השגותיהם. בסופו של דבר קיבל בית המשפט את העתירה בחלקה, והתיר לעותרים לערער על התכנית הכוללנית למועצה הארצית אך ורק בנושא התחבורה. יתר חלקי העתירה נדחו, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.