בש"פ 4794/95

תקציר

בעניין שבי ואחרים נגד מדינת ישראל, ערערו המערערים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר דחה את בקשתם לשחרור ממעצר בעודם ממתינים למשפטם באשמת ניסיון רצח. המערערים עצורים מאז חודש נובמבר 1994, כאשר המשפט נמשך ונקבעו להם דיונים נוספים. שאלת המפתח בערעור הייתה האם חלו שינויים משמעותיים בראיות התביעה במהלך המשפט כדי להצדיק בחינה מחודשת של מעמדם במעצר. המערערים טענו כי סתירות בעדויות עדי התביעה פוגעות בתוקפן של הראיות נגדם, ומצביעות על חוסר עקביות ועל שיבוש אפשרי של עדים. ההגנה גם העלתה חשש לגבי רכב נוסף בזירת הפשע שלא נחקר לעומק. המשיב הכיר בכמה סתירות עדויות, אך סבר שהן חסרות משמעות, וייחס אותן לאופי הטראומטי של האירוע. המשיב גם הפריך את הטענות בדבר שיבוש עדים, וציין את עצם קיומן של שיחות בין עדים למתלוננת. בית המשפט אישר את ממצאיו הראשוניים של השופט קמא, וחזר והדגיש כי הסתירות לבדן אינן מכרסמות בראיות לכאורה הנדרשות להרשעה. בית המשפט הדגיש כי לצורך בחינה מחודשת של המעצר, חייב להיות שינוי דרמטי בראיות לטובת המערערים, שלא נצפה. לפיכך נדחה הערר, בקובעו כי נוכח חומרת האישום בניסיון רצח והסיכונים הפוטנציאליים לשלום הציבור, המעצר יימשך ללא כל חלופה. פסק הדין, אף שהצטער על תקופת המעצר הארוכה, הכיר בהתקדמות היעילה של המשפט.