בג"צ 10662/04

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט למספר עתירות שערערו על חוקתיותו של סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה, אשר שלל גמלת הבטחת הכנסה ממי שהחזיק או השתמש ברכב. בית המשפט מצא כי חזקה חלוטה זו פוגעת בזכות החוקתית לקיום מינימלי בכבוד כחלק מכבוד האדם, כפי שנקבע בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. העתירות הוגשו על ידי יחידים וארגונים המייצגים את נפגעי ההוראה, בהם אימהות חד-הוריות ויישובים ערביים, שטענו כי הכלל גורף מדי ואינו מתחשב בנסיבות פרטניות. בית המשפט הסכים כי בעוד שבעלות או שימוש ברכב עשויים להצביע על הכנסה מסוימת, אין למנוע באופן קטגורי גישה להטבות מבלי להעריך את הצורך האישי. בית המשפט הדגיש את חשיבותה של גמלת הבטחת הכנסה כרשת ביטחון חיונית, שנועדה לתמוך בעניים. היא מצאה כי חזקת החוק אינה מידתית, שכן היא הובילה לשלילה מיותרת של הטבות מאנשים שבאמת נזקקו להן. בית המשפט הציע כי המחוקק ישקול אמצעים פוגעניים פחות, כגון מתן אפשרות לאנשים להוכיח כי השימוש ברכב אינו שווה הכנסה משמעותית. חריגים קיימים, כמו אלה לצרכים רפואיים, נחשבו מוגבלים מדי. בעיגון הזכות לקיום מינימלי בכבוד בכבוד האדם דחה בית המשפט כל הבחנה בבחינה החוקתית בין זכויות חברתיות-כלכליות לבין זכויות יסוד אחרות. משכך, קבע בית המשפט כי סעיף 9א(ב) אינו חוקתי, בקובעו כי אופיו הגורף נכשל במבחן המידתיות, והורה על ביטולה של ההוראה החל משישה חודשים מיום מתן פסק הדין, תוך מתן זמן להתאמות חקיקתיות.