רע"א 1751/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור לדחיית תביעה כספית. התביעה הנדונה הוגשה על ידי המשיב, אשר ביקש להשיב סכומים ששולמו למבקשים בגין היטל השבחה. המבקשים ביקשו לדחות את התביעה מכמה טעמים: היעדר יריבות, שכן המשיב לא היה הבעלים בפועל של הנכס; תקופת ההתיישנות; אי מיצוי הליכים; וחוסר עילה וחוסר תום לב. השופט קמא דחה כל אחת מהטענות הללו ודחה את בקשת הדחייה. בפרט, קבע השופט כי החברה שהחזיקה בנכס באופן רשמי עשתה זאת כנאמנה עבור המשיב, כי טרם חלפה תקופת ההתיישנות, כי המשיב לא מיצה את כל ההליכים וכי נדרשת הבהרה עובדתית לגופו של עניין. לאחר מכן ערערו המבקשים על החלטה זו. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את טענות הצדדים, לא מצאה כל פגם בהחלטת השופט קמא ודחתה את הערעור. בית המשפט הדגיש כי דחיית תביעה היא צעד שיש לנקוט בו רק כאשר ברור מעל לכל ספק כי אין לתביעה סיכויי הצלחה, מה שלא היה המקרה כאן. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי רכישת הנכס על ידי החברה אכן הייתה מטעם המשיב, כי לא חלפה תקופת ההתיישנות, כי המשיב לא הטעה את המבקשים וכי יש צורך בבירור עובדתי לצורך הכרעה לגופו של עניין. משכך, מחזק פסק הדין את החלטת השופט קמא ומורה למבקשים לשלם למשיב הוצאות משפט.