ע"פ 3176/03

תקציר

מדובר בילדה בשם נ.ו., שנורתה בשנתה ומתה מאוחר יותר מפצעיה. קרובי משפחתה, ב.ו. וש.ו., נעצרו והורשעו ברצח בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הם ערערו על גזר הדין, אך רגע לפני הדיון בערעור הודו שני בני משפחה נוספים, ב.ו. וג'.ו., במעשה. בית המשפט הורה על חקירה משלימה ושמע את הראיות, אך בסופו של דבר קבע כי ההודאות אינן אמינות ואישר את ההרשעה המקורית. הראיות העיקריות נגד המערערים היו עדויותיהם של אחיו של נ.ו., א.ו. ור.ו., שזיהו את ב.ו. וש.ו. כיורים. השופטים היו חלוקים בדעותיהם באשר למהימנות הזיהוי, אך הרוב הרשיעו את שני המערערים ברצח. השופט סירוטה סבר כי זיהויו של ש.ו. אינו ודאי ויש לזכות אותו, ואילו השופטים טל ובנימיני מצאו את הזיהוי אמין. המערערים טענו כי ראיות הזיהוי אינן אמינות והציגו אליבי, אשר נדחה על ידי בית המשפט. השופטים נחלקו גם בהערכותיהם לגבי ראיות אחרות, ובהן התנהגות המערערים במהלך החקירה ועדותו של מודיע. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את חומר הראיות ושקל את הטענות, דחה את הערעורים ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וקבע כי הרשעתם של שני המערערים מבוססת. השופטת נאור, שכתבה את פסק הדין, הדגישה את הצורך בזהירות יתרה בהסתמכות על עדות זיהוי בלבד והגיעה למסקנה כי די בראיות נגד שני המערערים כדי להרשיע אותם מעבר לספק סביר. השופטים פרוקצ'יה וחשין הסכימו עם ההחלטה.