סע"ש 54969-09-17

תקציר

התובעת, שעבדה אצל הנתבעת במשך שבע וחצי שנים בחברת ריהוט משרדי, טענה כי התפטרותה נבעה מהרעה בתנאי עבודתה בעקבות חזרתה מחופשת הלידה. היא תבעה את החברה לסעדים כספיים, לרבות פיצויי פיטורים, שכר בתקופת ההגנה ופיצוי בגין עוגמת נפש. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע התפטר מרצונו החופשי ולא פוטר באופן קונסטרוקטיבי. בנוסף, קבע בית הדין כי לא חלה הרעה ממשית בתנאי עבודתה כדי להצדיק התפטרות כדין. התובעת לא הצליחה להוכיח כי השינוי בתפקידה, בשעות עבודתה וביחס כלפיה היווה הרעה משמעותית. כמו כן, בית הדין קבע כי הנתבעת לא הפרה את חוק עבודת נשים או את חוק שוויון הזדמנויות, שכן השינוי בעמדת התובעת היה במסגרת הפררוגטיבה והסבירות של המעסיק. הנתבעת לא כפתה עליה להאריך את חופשת הלידה, אך התובעת לא תיאמה את מועד חזרתה, מה שהוביל לאיחור של חודשיים וזיכה אותה בפיצוי של 8,238 ₪. תביעות התובע בגין הפסדי השתכרות, פגיעה בפרטיות והפרשות לפנסיה נדחו מחוסר ראיות. הנתבע חויב לשלם לתובע את הסכום הנ"ל, ואילו התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות בסך 5,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בגין חוסר תום הלב של התובע.