ת"א 10069-12-25

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 10069-12-25) החלטה זו עוסקת בבקשה דחופה למתן צווי מניעה זמניים, אשר הוגשה על ידי המבקשים (איסמעיל, מוסא וח'דר אבו ח'דיר) נגד המשיבים (בני משפחה נוספים, עורכי דין וחברה קבלנית), במטרה לעצור עבודות בנייה ודיספוזיציות במקרקעין השייכים לעיזבון אביהם המנוח. הדיון מתמקד בשתי סוגיות מרכזיות: קיומה של עילת תביעה לכאורה (הצדקת ביטול פסק בוררות) ומאזן הנוחות. ### עילת תביעה לכאורה – אתגר לביטול פסק בוררות הסוגיה המרכזית העומדת בפני בית המשפט היא האם קיימת עילת תביעה לכאורה, המצדיקה את ביטול פסק הבוררות שניתן ביום 7.2.21 ואשר אושר על ידי בית המשפט ביום 25.3.21 (ת"א 22731-02-21). המבקשים טוענים כי פסק הבוררות בטל מעיקרו, שכן לא נחתם הסכם בוררות תקף, לא זומנו להליך הבוררות, לא השתתפו בו, וכי הבקשה לאישור פסק הבוררות הוסתרה מהם. **נקודות מרכזיות בנוגע לעילת התביעה:** 1. **המועד להגשת בקשת ביטול פסק בוררות:** המשיבים טוענים כי על המבקשים היה להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות תוך 45 ימים ממועד קבלת הפסק, בהתאם לסעיף 27(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. מכיוון שהפסק כבר אושר כדין, הוא קנה לו מעמד של פסק דין חלוט. בית המשפט מדגיש את ההלכה הפסוקה לפיה אישור פסק הבוררות הופך אותו לפסק דין לכל דבר ועניין, למעט זכות ערעור, ויוצר מעשה בית דין. החריג המאפשר הגשת בקשת ביטול לאחר אישור פסק הבוררות הוא קיומה של עילה לביטול פסק דין סופי שאין עליו ערעור, כגון גילוי ראיות חדשות או מרמה, וזאת תוך 45 ימים מיום גילוי העובדות. 2. **עילת הביטול לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות (פסק דין שבית משפט היה מבטל):** בית המשפט בוחן את טענת המבקשים כי הליך הבוררות התנהל בהעדרם, באופן הפוגע בכללי הצדק הטבעי. המבקשים טוענים כי לא זומנו כראוי, לא התייצבו, והבוררים לא בדקו מדוע לא הגישו תגובה. המשיבים מנגד טוענים כי הבקשה למינוי בוררים הומצאה כדין לנציגיהם המורשים של המבקשים 2 ו-3, וכי למבקש 1 הומצאה ההודעה בפתח ביתו לאחר מספר ניסיונות. בית המשפט מציין כי טענת ההמצאה למבקש 1 "אינה נקייה מספקות". עם זאת, בית המשפט מתייחס לעדותו של עו"ד גנאים (ב"כ המשיבה 1) בחקירה נגדית, לפיה הוא הודיע למבקש 1 על הליך הבוררות בזמן אמת, והודיע גם לב"כ המבקשים אודות ההליך. בית המשפט רואה קושי בקבלת גרסת המבקשים לאור עדות זו. 3. **השיהוי בהגשת הבקשה:** סוגיית השיהוי מהווה מכשול משמעותי עבור המבקשים. בית המשפט קובע כי המועד הרלוונטי לתחילת מניין 45 הימים להגשת בקשת ביטול פסק בוררות (על פי סעיף 24(10) לחוק) הוא לכל המאוחר מיום 20.2.25, בו פנה המבקש 1 לבוררים בטענה כי אינו צד להליך. בקשתם הנוכחית של המבקשים הוגשה רק ביום 3.12.25, דהיינו, בחלוף תשעה חודשים ממועד זה. שיהוי זה, לשיטת בית המשפט, מצדיק את דחיית הבקשה, שכן הוא מעיד על כך שאין דחיפות אמיתית, וכן כי מצבם של המשיבים השתנה לרעה עקב המשך העבודות וההשקעות. בית המשפט מוסיף כי הוכחות בדבר ידיעת המבקשים על ההליך ועל העבודות, כגון ביקורו של המבקש 1 באתר הבנייה ב-31.7.24, שולחיהם של תמונות לב"כ המבקשים, וכן מכתב מיום 23.2.25 המפנה לעבודות בנייה בחלקה 21, מחזקים את טענת השיהוי. 4. **עילת הביטול לפי סעיף 24(1) לחוק הבוררות (היעדר הסכם בוררות תקף):** בית המשפט בחר שלא לדון בעילה זו, לאור המסקנות לעניין השיהוי וסיכויי התביעה. עם זאת, ייאמר כי טענה זו, לפיה הסכם חלוקת העיזבון, הכולל את תניית הבוררות, לא נחתם על ידי המבקשים או מי מטעמם בסמכות, מהווה טענה יסודית ביותר. היעדר חתימה או סמכות חתימה עלול להוביל לבטלותו של ההסכם כולו, ובכלל זה את תניית הבוררות, דבר שישלול את סמכות הבוררים מלכתחילה. אולם, משהוכרע התיק על בסיס השיהוי, טענה זו נותרה תלויה באוויר. ### מאזן הנוחות – נטייה ברורה לטובת המשיבים שיקול מאזן הנוחות הוא מרכזי בהחלטות אלו, ובמקרה זה, נוטה באופן ברור לטובת המשיבים. **נקודות מרכזיות בנוגע למאזן הנוחות:** 1. **השקעות כספיות משמעותיות:** המשיבים 1-2 טוענים כי השקיעו סכומים ניכרים (כ-14 מיליון ש"ח בחלקה 21ג' וכ-2.5 מיליון ש"ח בחלקה 21ב') בהליכי רישוי, חפירות ובנייה. אף שבית המשפט מציין כי לא הוצגו אסמכתאות לכל הסכומים הנטענים, הוכח לכאורה כי הושקעו סכומים משמעותיים. 2. **הפסד עתידי והפרת חוזים:** מתן צווי המניעה עלול להביא לביטול היתר בנייה שניתן, לביטול הליכי רישוי, ולחשיפת המשיבים 1-2 לתביעות מצד צדדים שלישיים בגין הפרת הסכמים. יתרה מכך, הצווים ימנעו מהם לקדם תכנון ובנייה אף בחלקות שנרכשו כדין מהבעלים האחרים. 3. **זכויות צדדים שלישיים:** טענת המשיב 4 בדבר רישום החלקות על שם מספר רב של בעלים שאינם חלק מהסכסוך, ורכישת זכויותיהם על ידי המשיבים 1-2, מעלה כי עיכוב הבנייה עלול לפגוע גם באינטרסים של צדדים שלישיים אלו, אם אכן זכויותיהם נרכשו כדין. 4. **נזק למבקשים לעומת נזק למשיבים:** בית המשפט קובע כי הנזק שייגרם למשיבים אם יינתנו הצווים גדול לאין שיעור מהנזק שייגרם למבקשים אם הבקשה תידחה. יתרה מכך, נזקים למבקשים יכולים, לכאורה, להיות מפצים באמצעות תשלום כספי. ### סיכום והשלכות משפטיות החלטת בית המשפט משקפת אימוץ גישה זהירה ומחמירה כלפי בקשות לסעדים זמניים, במיוחד כאשר הן מכוונות לביטול הליכי בוררות שאושרו כדין. **חידושים ודגשים משפטיים:** * **מעמד פסק בוררות מאושר:** בית המשפט מחזק את ההלכה לפיה פסק בוררות שאושר על ידי בית המשפט קנה לו מעמד של פסק דין חלוט, והתמודדות עמו מחייבת עמידה בתנאים מחמירים, לרבות הקפדה על מועדים. * **משקל השיהוי:** הדגש על השיהוי בהגשת הבקשה, כעילה מספקת לדחייתה, הינו משמעותי. בית המשפט מראה כי שיהוי ניכר, גם מבלי שהוכח שינוי מצב לרעה של הצד שכנגד, יכול להוות מחסום בפני קבלת הסעד הזמני. * **חובת ההמצאה וההשלכות:** החלטה זו מדגישה את החשיבות הקריטית של המצאה כדין של הליכים משפטיים, במיוחד כאשר מדובר במבקשים המתגוררים בחו"ל. עם זאת, היא גם מציבה את "כלל הידיעה" אל מול "כלל ההמצאה", ומראה כי במקרים מסוימים, ידיעת הצד המעוניין על ההליך, גם אם לא הומצאה לו כדין, עשויה להשפיע על החלטת בית המשפט, בעיקר ביחס לשיקולי שיהוי. * **"מקבילית הכוחות" והבכורה למאזן הנוחות:** בית המשפט מיישם את כלל "מקבילית הכוחות" בין סיכויי התביעה למאזן הנוחות, ומדגיש כי במקרים של סעד זמני המשנה מצב קיים, יש לתת בכורה לשיקולי מאזן הנוחות, במיוחד כאשר מדובר בהשקעות כספיות משמעותיות שכבר בוצעו. בסופו של דבר, דחיית הבקשה נסמכת על שלושה יסודות עיקריים: (1) סיכויי תביעה נמוכים, (2) מאזן נוחות שאינו נוטה לטובת המבקשים, ו-(3) שיהוי משמעותי בהגשת הבקשה. שלושת אלה יחד מובילים למסקנה כי לא התקיימו התנאים הנדרשים למתן צווי המניעה הזמניים.