ת"א 31992-01-21

תקציר

בית המשפט דחה תביעת לשון הרע שהגישו תובעים נגד נתבעים, עורך דין ומשרד עורכי דין. עורך הדין ייעץ ללקוחותיו הקיימים, ולקבוצת לקוחות פוטנציאליים באמצעות שיחת זום, בנוגע לסכסוך המשפטי שלהם עם התובעים. התובעים טענו כי דברי עורך הדין במהלך השיחה מהווים לשון הרע. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, תוך שהוא מצטט את סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המציע הגנה מוחלטת מפני תביעות לשון הרע בגין פרסומים שנאמרו במהלך דיונים משפטיים. השופט קבע כי חיסיון עורך דין-לקוח חל על מקרה זה ודחה את התביעה על הסף. ההיגיון מאחורי חסינות זו הוא להבטיח כי משפטנים יוכלו להתנהל בחופשיות ללא איום של התדיינות משפטית. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת התובעים כי מדובר בשידול, והדגיש כי אין זה מתפקידו של בית המשפט לדון בהפרות אתיות, אותן יש להפנות לוועדת האתיקה המתאימה. השופטת גם הדגישה את האבסורד שבהבחנה בין התייעצות ראשונית לבין שלבים אחרים של ייצוג משפטי וקבעה כי שיחת הזום, שנועדה לדון בחוות דעת משפטיות ובסיכויי ההתדיינות המשפטית, נופלת בגדר חסינות סעיף 13(5), בין אם היא מוגדרת ככנס משקיעים ובין אם כהתייעצות. לבסוף, בית המשפט הורה לתובעים לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של הנתבעים, תוך הכרה בסכום הגבוה של התביעה ובאופייה המוקדם מדי של התביעה.