ת"א 1910/91

תקציר

הסכסוך בין חברת בנייה, התובעת, לבין עיריית ראשון לציון, הנתבעת, נסוב סביב תשלום היטלים עירוניים בגין פרויקטים של בנייה. המחלוקת העיקרית היא האם התובע שילם סכומים מסוימים ביתר וזכאי להחזר, ואם כן, את הסכום שיוחזר. התובע טוען כי ההיטלים שדרשה העירייה נעדרי בסיס חוקי ולכן מבקשים שיפוי. מנגד, העירייה טוענת כי התשלומים בוצעו בהתאם להסכם בין הצדדים, וגם אם לא, אי התשלום של התובעת תחת מחאה מונע ממנה לדרוש החזר. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי התובעת אכן שילמה סכומים מסוימים ביתר. באופן ספציפי, בית המשפט קבע כי הוראת המעבר בחוק העזר העירוני חלה על כבישים ולא על בעלי נכסים, כלומר התובעת אינה נדרשת לשלם פעמיים עבור היטלי סלילת כבישים. כמו כן, בית המשפט פירש את הוראות חוק העזר כך שימנעו אי שוויון, וקבע כי בעלי קרקעות ששילמו בעבר דמי השתתפות צריכים לשלם רק עבור בנייה חדשה והרחבות שנעשו לאחר כניסת חוק העזר החדש לתוקף. באשר להיטל המדרכה, מצא בית המשפט כי התובעת שילמה דמי השתתפות בעבר ולכן פטורה מתשלום מלוא ההיטל, אלא רק בגין תוספות והרחבות שבוצעו לאחר חוק העזר החדש. בית המשפט בחן גם מחלוקת עובדתית בנוגע לתשלום דמי השתתפות בגין סלילת מדרכות והגיע למסקנה כי התובעת הביאה ראיות מספיקות לתשלום זה. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת התובעת להחזר אגרת הנחת הצנרת, שכן מהראיות עולה כי התובעת חויבה בתשלום אגרה זו על פי חוק העזר החל. עוד קבע בית המשפט כי העירייה יכולה לכלול שטחי שירות בהיטלים, שכן ייעודם אינו מוציא אותם משטח הבנייה. בהתייחסו לטענות העירייה, לא מצא בית המשפט כל ראיה לקיומו של הסכם בכתב בין הצדדים המגדיר את הסכומים ששילמה התובעת. בית המשפט הדגיש כי הסכמים עם רשויות ציבוריות צריכים להיות בכתב, ובהיעדר ראיות כאלה קבע כי נטל ההוכחה מוטל על העירייה והיא לא עמדה בו. באשר לטענת ההשתקה, בית המשפט הכיר בכך שהתובעת לא מחתה על התשלומים. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את טענת העירייה בדבר מניעים, שכן מצא כי התנהגותה של התובעת אינה מהווה מצג והעירייה לא הסתמכה לרעה על כל מצג נטען. יתר על כן, בית המשפט קבע כי מתן אפשרות לעירייה להחזיק בכספים ששולמו ביתר יפגע בזכויות הקניין של התובע המוגנות בחוק היסוד. בעקבות זאת חויבה העירייה להשיב את הסכומים ששולמו ביתר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, שחושבו על פי חוקים ספציפיים. פסק הדין התווה גם את הנוהל לקביעת הסכומים המדויקים שיוחזרו ופירט את תפקידו של בית המשפט במקרה של מחלוקת על התחשיבים. ההחלטה הותרה לפרסום, תוך פירוט עמדות בעלי הקרקע והעיריות ביחס להיטלי העירייה.