ה"פ 56509-12-19

תקציר

פסק הדין דן בפרשנותו של הסכם פשרה בין חברת בנייה פרטית לבין פקיד שומה בנוגע לשומות המס של החברה המבקשת לשנים 2008-2013. בהסכם, שהסדיר שלושה ערעורים שהגישה החברה, נקבע כי החברה תשלם לפקיד השומה סכום כסף גבוה וכי אם החברה לא תעמוד בתשלומים, השומות שערך פקיד השומה, לרבות פסילת ספרי החברה, יישארו בתוקפן. החברה עמדה בתנאי התשלום וטענה כי משמעות הסכם הפשרה היא שפסילת ספריה לשנת המס 2013 אינה תקפה עוד. פקיד השומה טען כי הפסילה נותרה על כנה. בית המשפט קבע כי הסכם הפשרה אינו מאפשר את המשך פסילת ספרי החברה, וכי המשמעות הרגילה של סעיפי ההסכם תומכת בעמדת החברה. במבוא להסכם התייחס לפסילת הספר, והצדדים הסכימו כי הפרת ההסכם תביא לכך שהשומות והפסילה יישארו בתוקף. המסקנה הטבעית הייתה, אפוא, שהיעדר הפרה משמעותו הפוכה – שהשומות והפסילה לא יישארו בתוקף. בית המשפט גם פירש את ההסכם לטובת החברה משום שפקיד השומה, כמנסח ההסכם, יכול היה לקבוע במפורש את המשך הפסילה אך לא עשה כן. יתר על כן, פקיד השומה ידע להחריג הליכים מסוימים מתחום ההסכם אך לא עשה כן בנוגע לפסילת הספר. בית המשפט דחה גם את טענת פקיד השומה כי התנהלות החברה היוותה הסכמה לפסילת ספריה. החברה לא מסרה אישור בכתב על הסכמה כזו, כנדרש בחוק. בנוסף, תשלום הסכום המוסכם לא יכול היה להתפרש כהסכמה לפסילה, מה גם שהשומה המקורית לא התבססה על פסילת הספרים. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין לראות בספרי החברה לשנת 2013 כבלתי קבילים, ולכן לפקיד השומה לא הייתה זכות לנכות החזר מס לשנת המס 2017 על סמך אי קבילות הספרים לכאורה. פסק הדין לא התייחס לגופה של שומת המס לשנת 2017 או לזכותו של פקיד השומה לדרוש מס כלשהו המגיע מהחברה. כל צד יישא בהוצאותיו, ופקיד השומה ישלם לחברה הוצאות ושכר טרחה בסך 18,000 ₪.