ע"פ 2695/24

תקציר

הערעור על הרשעתו של המערער ועל גזר דינו בגין אונס נדחה. טענות המערער התמקדו בעיקר בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי ובמהימנות פסק דינו, אך ערכאת הערעור לא ראתה עילה להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא, שאימץ את גרסתה המהימנה של המתלוננת לאירועים. על פי ממצאי בית המשפט המחוזי, המערער המשיך במעשיו למרות התנגדותה הברורה של המתלוננת, תוך קיום יסודות עבירת האינוס. ערכאת הערעור דחתה גם את טענותיו העובדתיות של המערער באשר לטיב האינטראקציה שלו עם המתלוננת, ומצאה ראיות רבות לחוסר הסכמתה של המתלוננת. השופט הדגיש את חומרת העבירה, והדגיש את הפגיעה בגופו, נפשו, כבודו וחירותו של הקורבן, ואת הצורך בהרתעה במקרים כאלה. הם דנו גם בשיקומו של המערער ובהשלכות העבירה על המתלונן, ומצאו כי עונש מאסר קונקרטי הוא ראוי. השופטים הגיעו למסקנה כי העונש שהוטל הוא המקל ביותר בהתחשב בנסיבות. הערעור נדחה פה אחד, והמערער נצטווה להתייצב לתחילת ריצוי עונשו.