דב"ע נו/26 - 3

תקציר

מדובר בפסק דין שדן בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים בעניין פיטוריו של מר ראובן אפשטיין, כלכלן המועסק בשירות המדינה, בשל קיצוצים. הניסיון הראשוני של המדינה לפטר את אפשטיין ב-1985 נדחה על ידי נציבות שירות המדינה בשל גילו הצעיר ועלות תשלום הפנסיה שלו. בעקבות זאת ניסתה המדינה, אך לא הצליחה, למצוא לאפשטיין תפקיד אחר בשירות המדינה. הליך הפיטורים, כולל שימוע לאפשטיין, התנהל לאורך תקופה ארוכה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת אפשטיין, מצא פגם מהותי בהליך והורה למדינה לשלם לו סכום השווה לשש משכורות. המדינה ערערה על פסק הדין בטענה כי הפיטורים היו חוקיים, ואילו אפשטיין ערער גם הוא, וביקש לחזור לעבודה ולקבל את כל שכרו עד לפיטוריו כדין. בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעור המדינה ודחה את ערעורו של אפשטיין, בקובעו כי הליך הפיטורים תקף על רקע הקיצוצים בשירות המדינה, וכי ההליך הממושך לא גרם לפגם. בנוסף, בית הדין לא מצא פגמים מנהליים בהליך והדגיש כי פיטוריו של אפשטיין לא נעשו בשל אי התאמה. מאחר שהפיטורים היו חוקיים, בית המשפט לא ראה סיבה לחייב את המדינה לשלם לאפשטיין פיצוי כספי כלשהו, ודחה את ערעורו. ערעורי הצדדים הוכרעו על יסוד המניע שעמד מאחורי הדחייה, ובהתחשב בנסיבות העניין הגיע בית המשפט למסקנה כי פעולות המדינה היו מוצדקות. מכאן, שלא היה צורך לדון בסעד הכספי שניתן על ידי בית המשפט המחוזי.