ת"פ 7751-05-22

תקציר

הסנגור ביקש למחוק את כתב האישום נגד מרשו בטענה כי השימוע הנדרש טרם הגשת כתב האישום לא התקיים. התביעה הודתה בטעות אך ייחסה אותה לטעות מנהלית, וטענה כי עשו ניסיונות אמיתיים ליידע את הנאשם על זכותם לשימוע. השופט הסכים כי נפל פגם בהליך, אך קבע כי הסעד של ביטול כתב האישום קיצוני מדי במקרה זה. הם ביססו את הכרעתם על דוקטרינת הבטלות היחסית, המחייבת בחינת נסיבותיו של כל מקרה. השופט הגיע למסקנה כי דיון בדיעבד יכול לתקן את הפגיעה בזכויות הנאשם וכי אין צורך לחנך את התביעה שכן מדובר בטעות אמיתית ולא כתוצאה מהתנהגות בלתי הולמת. לפיכך, הבקשה למחיקת כתב האישום נדחתה, והתביעה נדרשה לקיים שימוע.