ת"א 4704-03-21

תקציר

בית המשפט דחה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין לפינוי, הנוגעת לסכסוך שכירות מקרקעין בין מבקש לבין משיב עירוני. פסק הדין לפינוי מתייחס לחלקת משנה ספציפית בקרקע המוחכרת, והבקשה אינה מבהירה את מצב הבעלות הנוכחי של המבקש, מה שמשאיר מקום לאי ודאות. זאת ועוד, הבקשה מאפיינת את הסעד המבוקש כהארכת חוזה החכירה המקורי, שפקע, בעוד שהמשיבה טוענת כי מדובר בהסכם חדש. בית המשפט מוצא כי המבקשת לא הצדיקה די הצורך בשהות זמנית, מה גם שהסעד המבוקש, פסק דין הצהרתי בדבר הזכות להשכיר את הנכס, עדיין ניתן להשגה מבלי לעכב את הפינוי. גם טענותיו של המבקש בדבר נזק פוטנציאלי מאיבוד החזקה חסרות פירוט ושכנוע. מנגד, בית המשפט מתחשב באינטרס הציבורי ובטענת המשיב לשימוש שלא כדין בנכס לצרכי מגורים, השוקלת כנגד מתן השהייה. הבקשה נגועה גם בחוסר שקיפות ובעיכוב מיותר בחשיפת מידע חיוני. באשר לבקשת המבקש לצו אי-דיספוזיציה, בית המשפט סבור כי אין בכך צורך בשלב זה ותחת זאת מורה למשיב להודיע למבקש על כל כוונה לשווק את הנכס. ההיבטים הכספיים של פסק הדין, לרבות שכר טרחה והוצאות, אינם מתעכבים ועומדים על כנם. בית המשפט לא מצא טעם בטענות אחרות ומורה למבקש לכסות את הוצאות המשיב. הפינוי נדחה ל-6 באפריל 2021, כדי לאפשר את החג הקרוב.