תמ"ש 45596-06-11

תקציר

התובעת, בת העדה הנוצרית, עזבה את בעלה בישראל ועברה לגרמניה, שם החלה במערכת יחסים עם הנתבע, אף הוא נוצרי. היא נכנסה להריון וילדה בן, מ.ה. התובע והנתבע לא היו נשואים, אך הנתבע הכיר בילד ושילם מזונות. עם זאת, הנתבע הפסיק לשלם מזונות כאשר התובע הגיש תביעת אבהות בישראל נגדו ונגד גבר נוסף, שהיה נשוי לתובעת בעת ההתעברות של מ.ח. התובע ושני הנתבעים חלקו על אבהותו של מ.ח. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי התובעת, לרבות שתי תעודות לידה: תעודה מקורית המציינת את הנתבע השני כאב, ותעודה מתוקנת שהונפקה לאחר בדיקת אבהות בגרמניה זיהתה את הנתבע הנוכחי כאב. התובעת הציגה גם תמונות, רישומי נסיעות ותצהירי עדים התומכים בטענתה. השופט קבע כי די בראיות התובעת, ובפרט תעודת הלידה המתוקנת מגרמניה, כדי להוכיח את אבהותו של הנתבע מעבר למאזן הסתברויות, למרות היעדרותו וסירובם של הנתבעים להשתתף בבדיקות אבהות נוספות. השופט הורה לרשום את הנתבע כאביו של מ.ח. ופסק כי על כל צד לשאת בהוצאות המשפט שלו. ניתן לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.