ת"א 4775-07-20

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב סחורות מיובאות שנתפסו על ידי הנאשם (ככל הנראה מכס או סוכנות ממשלתית אחרת) בעילה של חשד להברחה לרשות הפלסטינית. התובעת, שייבאה את הטובין, טענה כי ההחלטה אינה סבירה, וכי המדבקות שנמצאו על הטובין המעידים כי הם מיועדים לרשות הפלסטינית אינן מהוות ראיה מספקת לחילוט. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי הסברו של התובע להימצאות המדבקות היה מניח את הדעת. עוד נקבע כי לא הייתה תועלת כלכלית לפעולת ההברחה הנטענת וכי הסחורה יובאה כראוי ולא היוותה סיכון ביטחוני. עוד ציין בית המשפט כי החלטת הנאשם התבססה על מידע מודיעיני שלא הוצג בבית המשפט וכי עצם הימצאותן של מדבקות עם שמות יבואנים פלסטינים אינה מספיקה כדי להצדיק חילוט. לאחר שהתובע הצליח להוכיח את חוסר הסבירות של ההחלטה, פסק בית המשפט לטובתם, ביטל את החילוט והורה על שחרור הסחורה שנתפסה. הנתבע נדרש גם לכסות את הוצאות המשפט של התובע ואת שכר טרחת עורך הדין. עלויות האחסנה שנגרמו במהלך התפיסה לא טופלו על ידי בית המשפט, ולצדדים ניתנה הזדמנות להגיע להסכמה בעניין.