ת"א 44503-03-10

תקציר

התובעים, בעלי המותג בעל השם העולמי טומי הילפיגר, הגישו תביעה נגד הנתבע בגין הפרת סימן מסחר, גניבת עין, רשלנות, הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט. הנאשם רכש פריטי לבוש מזויפים של טומי הילפיגר מרכב מסחרי בשוק בדואי בבאר שבע, מתוך כוונה לסחור בהם. פריטי הלבוש המזויפים נשאו את הסימנים המדויקים כסימני המסחר של המותג. לא הייתה מחלוקת כי סימני המסחר המדוברים נרשמו על שם התובעים וכי הסימנים על הבגדים המזויפים זהים לסימני המסחר הרשומים. בית המשפט מצא כי לנתבעת לא הייתה הרשאה לעשות שימוש בסימני המסחר של התובעים וכי השימוש בסימני המסחר נעשה ביחס לטובין שלגביהם נרשמו הסימנים. מנסיבות המקרה עולה כי הנאשם ידע שפריטי הלבוש אינם מקוריים או שפעל בהעלמת עין. לפיכך, קבע בית המשפט כי הנתבעת הפרה את סימני המסחר של התובעים וביצעה את עוולת גניבת העין. עם זאת, בית המשפט דחה את הטענות בגין רשלנות, הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט בשל חוסר ראיות. עם זאת, התובעים היו זכאים לפיצוי בגין מעשיו של הנתבע. התובעים דרשו פיצוי כפול – הן פיצוי סטטוטורי והן פיצוי בפועל. בית המשפט קבע כי התובעים אינם יכולים לקבל פיצוי כפול בגין אותו מעשה והיה עליהם לבחור בין השניים. מאחר שהתובעים לא הוכיחו נזק ממשי, ולאור חוק הנזיקין המסחריים, פסק בית המשפט לתובעים פיצויים סטטוטוריים בסך 80,000 ₪ – 40,000 ₪ בגין כל אחת משתי העוולות המסחריות שבוצעו על ידי הנתבעת. פסק הדין כלל גם צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת לעשות כל שימוש מסחרי במוצרים המזויפים למעט השמדתם, והורה לתובעים להשמיד את כל פריטי הלבוש המזויפים שנתפסו מהנתבעת. לבסוף חויב הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 8,000 ₪.