עת"מ 39447-01-20

תקציר

השופט ארנון דראל דחה את שתי העתירות נגד החלטות ועדת המכרזים הנוגעות למכרז להקמה והפעלה של מתקן להתפלת מי ים בגליל המערבי. בעתירה הראשונה, שהוגשה על ידי Four A, נטען כי ועדת המכרזים הייתה צריכה לפסול את הצעותיהן של SMS ומרליון בשל הונאה שביצעו שותפיהן במתקן התפלה אחר, שורק א'. העותרים טענו כי ועדת המכרזים שגתה בהסתמכותה על ממצאי ועדת אדירי, שחקרה את האירועים במתקן שורק א', וכי היה עליה לפסול את ההצעות מטעמים מוסריים ונורמטיביים. השופט דראל לא מצא עילה להתערב בהחלטת ועדת המכרזים לאמץ את ממצאיה ומסקנותיה של ועדת אדירי. עוד קבע כי לוועדת המכרזים שיקול דעת רחב בפרשנות הוראות המכרז וכי אין מקום להפעיל סמכות זו במקרה זה. באשר לטענה כי ההצעות כללו נתונים כוזבים, קיבל השופט את עמדת ועדת המכרזים כי אין בכך כדי להצדיק פסילה, שכן המציעים לא היו מודעים לכך שהנתונים אינם נכונים. השופטת דחתה גם את הטענה הנורמטיבית לפיה יש לפסול את החברות המעורבות בפעילות הונאה בשורק א'. הוא הכיר בקושי, אך מצא כי ועדת המכרזים הייתה מודעת לו ובחנה מחדש את כל השאלות הרלוונטיות. השופט הגיע למסקנה כי אל לו לבית המשפט להחליף את שיקול דעתו שלו בשיקול דעתה של ועדת המכרזים, במיוחד בהתחשב בהיקפה המצומצם של ההתערבות השיפוטית במקרים כאלה. הנושא המרכזי השני שנידון בעתירות היה ייחוס ניסיונה של האצ'יסון, שותפתו של מרליון, להצעתו של מרליון. SMS ו-Four A טענו כי להאצ'יסון לא היה הניסיון הדרוש כדי לעמוד בתנאי הסף. השופט מצא כי טענות SMS ו-Four A בנוגע לניסיונה של האצ'יסון במתקן שורק א' הועלו באיחור בלתי מתקבל על הדעת, וכי החלטות ועדת המכרזים בעניין זה היו סבירות. השופטת דראל דחתה גם את טענות העותרים בדבר ניגוד עניינים בין היועצים החיצוניים של ועדת המכרזים והיעדר התחשבות בביטחון המדינה. הוא מצא כי הטענות לניגוד עניינים הועלו באיחור וכי התשתית העובדתית לטענות אלה אינה נכונה. באשר לביטחון המדינה, קיבלה השופטת את תשובות ועדת המכרזים ומרליון, וציינה כי החלטת הממשלה בנושא התקבלה לאחר שמרליון אושרה להתמודד במכרז. לפיכך דחה השופט את שתי העתירות והורה לארבע א' ו-SMS לשלם לוועדת המכרזים ולמרליון שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.