ת"א 58929-05-15

תקציר

התובעים והנתבעים היו מעורבים במיזם משותף לבנייה ומכירה של וילות בקירגיזסטן. התובעים היו קבוצת משקיעים ישראלים שהקימו חברה בשם פורסט וילג' לניהול הפרויקט. פורסט וילג' שכרה את שירותיו של הנתבע אל-הום כדי שיספק שירותי תכנון וניהול לפרויקט. הנתבעים הם הבעלים והעובדים של חברת אל-הום. התובעים טענו כי הנתבעים הפרו את חובות האמונים שלהם, את הסכם הניהול וביצעו עוולות שונות. הם תבעו פיצויים בסך 2.4 מיליון שקל. בית המשפט מצא כי בין התובעים לנתבעים נוצרו יחסי נאמנות ביחס לכספים שניתנו לנתבעים לצורך רכישת מקרקעין בשלב הטרום חוזי. עם זאת, לא נקבעה מערכת יחסים כזו במסגרת הסכם הניהול. לפיכך, דחה בית המשפט את טענות התובעים הנוגעות למעילה הנטענת בכספים לרכישת הקרקע. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים מילאו את התחייבויותיהם על פי הסכם הניהול ולא ביצעו את העוולות הנטענות. בפרט, קבע בית המשפט כי הנתבעים ניצלו את המקדמות של התובעים עבור הפרויקט וסיפקו עדכונים שוטפים לתובעים. בית המשפט ציין כי החלטת התובעים לנטוש את הפרויקט נבעה מחוסר כדאיות כלכלית, ואין להטיל על הנתבעים אחריות לכך. בנוסף, קבע בית המשפט כי יש לדחות את הנתבעות אל-הום, ק.ר. תכנון ויזמות מהתביעה משום שהתובעים לא הצליחו לבסס כל יריבות בינם לבין חברות אלה. גם התביעה נגד הנתבע הנותר, אריה, נדחתה מאחר שהתובעים לא הקימו כל עילת תביעה נגדו. התובעים חויבו לשלם לנתבעים המוצלחים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין בסך 45,000 ₪ כל אחד.