עב"ל 12472-03-13

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על פגיעה בעבודה שנדון בבית הדין הארצי לעבודה. המערערת טענה כי ליקוי הגב שלהם נגרם כתוצאה מתנאי עבודתם, אשר נופלים תחת הקטגוריה של מיקרוטראומה. בית הדין בחן את המקרה על בסיס שלושת הקריטריונים שהותוו בפסיקה קודמת להכרה בנפגעי מיקרוטראומה הקשורים לעבודה: קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הירידה, מנגנון הפגיעה והמידה שבה תנאי העבודה תרמו לירידת הערך ביחס לגורמים אחרים. בית המשפט מינה שני מומחים למתן חוות דעת בתיק. אמנם הייתה עמימות מסוימת בדו"ח המומחה הראשון, אך הם הבהירו את עמדתם בתשובה לשאלות בית המשפט, וקבעו כי פגיעת הגב של המערער אינה קשורה סיבתית לעבודתם. גם המומחה השני הגיע למסקנה כי אין קשר סיבתי. המערערת ביקשה חוות דעת מומחה שלישית, אך בית המשפט לא מצא לה הצדקה ודחה את הבקשה, בהתאם להנחיות למינוי מומחים לייעוץ רפואי. בית המשפט קיבל את חוות דעתם של שני המומחים וקבע כי המערער לא הוכיח קשר סיבתי בין עבודתם לבין הליקוי. כתוצאה מכך, הערעור נדחה, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי אושר. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, והטיפול בתיק ארך זמן רב מהצפוי. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ויועבר אליהם בדואר.