ע"פ 2083/22

תקציר

במקרה זה הורשע המערער ברצח בכוונה תחילה ובניסיון לרצח, החלטות שהתקבלו על סמך הערכות עובדתיות וממצאי מהימנות של בית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור טענה כי בדרך כלל אין היא מבטלת ממצאים אלה אלא אם כן ניכרות טעויות מהותיות, ובמקרה זה לא נמצאו סיבות משכנעות להתערבות. בפסק הדין נקבע כי המערער תכנן את הרצח, דבר שבא לידי ביטוי במעשיו כגון רכישת סכין והכנות לביצוע הפיגוע. הגורמים המחמירים של העבירה עולים בקנה אחד עם סעיפים 301א(א)(1) ו-301א(א)(2) לחוק, המצביעים על כוונה וכוונה להקל על עבירה נוספת (שוד). בית המשפט קבע כי נסיבות מחמירות אלה מצדיקות מאסר עולם חובה, בהתאם לחוק הן לפני הרפורמה בהמתת חסד והן לאחריה, שביקש לשקף את חומרתן של עבירות שונות. למרות ניסיונותיו של המערער לטעון להגנה עצמית, מצא בית המשפט את נראטיבו סותר ראיות. כתוצאה מכך, הרשעתו ברצח בכוונה תחילה עמדה בעינה, ואילו הרשעתו בניסיון רצח הותאמה לחבלה בנסיבות מחמירות בעקבות ספקות לגבי הזדמנות ההגנה שלו. העונש, שנמצא הולם בהתחשב בחומרת העבירה ובהקפדה על נורמות הענישה, הותיר על כנו את עונש מאסר העולם שנגזר על המערער בגין רצח, לצד עונשים מקבילים בעבירות אחרות.