דנג"צ 5019/13

תקציר

התיק סובב סביב עתירה לעיון חוזר בהחלטת בג"ץ בעניין מינוי בוררת לפי סעיף 130 לחוק המשפחה העות'מאני. בית הדין השרעי העליון לערעורים פסק במקור, כי לפי הפרשנות של מאלכי, רק גברים יכולים לשמש כבוררים. המשיבה מס' 1, אישה מוסלמית בישראל המעורבת בסכסוך נישואין, ערערה על כך באמצעות מינוי בוררת, אך בית הדין השרעי בטייבה עמד על מינוי גבר. בתגובה עתרה לבג"ץ, שפסק בסופו של דבר לטובת מתן אפשרות לנשים לשמש כבוררות, וקבע כי איסור על נשים לשמש כבוררות מנוגד לחוק שיווי זכויות האישה. בג"ץ קבע, כי אף אחד מהחריגים שבחוק, העלולים להחריג תפקידים דתיים מהוראותיו, לא חל במקרה זה, שכן תפקידו של בורר אינו נתפס כתפקיד דתי או שיפוטי. בנוסף, האסכולה המשפטית החנפית, המאפשרת לנשים בוררות, צוינה כאופציה שוויונית יותר שיש לשקול על ידי בית הדין השרעי. המשנה לנשיאה נאור חזרה על עמדתה של השופטת ארבל והדגישה כי לבוררים אין סמכות סופית להתרת נישואין ללא אישור הקאדי. העותרים, המורכבים מבתי הדין השרעיים הנתמכים על ידי היועץ המשפטי לממשלה, טענו ללא הצלחה כי הפסיקה סותרת את חוקי השריעה וכי פרשנותו של סעיף 130 שניתנה על ידי בית המשפט חרגה מגבולותיו בכך שגברה על הדין הדתי. בסופו של דבר, העתירה לדיון נוסף נדחתה, שכן בית המשפט סבר כי הפסיקה הראשונית עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת ואינה חדשנית דיה כדי להצדיק עיון חוזר. בית המשפט הגיע למסקנה כי התיק אינו עומד בתנאים הנדרשים לדיון נוסף, והעתירה נדחתה ללא השלכות על הוצאות.