ת"א 64335-02-18

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לסכסוך נדל"ן בין שני אחים, יוסי ואבי, ונציגיהם, מוטי (בתו של אבי) ונעמה. עיקר הסוגיה היא האם מסמך שכותרתו "תזכיר", עליו חתמו מוטי ואבי, הוא חוזה מחייב למכירת נכס שבבעלות יוסי לנעמה. בית המשפט מגיע למסקנה כי התזכיר אינו הסכם מחייב מבחינה משפטית. ראשית, המסמך חסר את שיקול הדעת והספציפיות הנדרשים כדי להיחשב כחוזה מחייב. בעוד בית המשפט מכיר בכך שכוונת הצדדים נקבעת על פי מכלול הנסיבות, הוא מוצא כי התזכיר, במקרה זה, אינו עומד בדרישות לחוזה מחייב, על אף היותו ספציפי דיו בפרטיו. בית המשפט מדגיש כי כותרת המסמך, "תזכיר", והתנהגות הצדדים, מלמדות כי הוא לא נועד להיות הסכם סופי. שנית, באשר לסוגיית הייצוג, בית המשפט קובע כי אבי ומוטי לא היו נציגים מוסמכים של יוסי ונעמה, בהתאמה. למרות שמוטי טען כי יוסי אישר לאחיו אבי למכור את הנכס, בית המשפט לא השתכנע בשל היעדר ראיות תומכות. בית המשפט מציין כי חתימה על מסמך אינה הוכחה חותכת להסכם מחייב, אך במקרה זה אין כל ראיה לכך שיוסי נתן אי פעם את הסכמתו. טענתו של מוטי כי יוסי הסכים בעל פה אינה מספקת, במיוחד בהתחשב במשמעות העסקה. בנוסף, בית המשפט מתייחס להיעדר חתימתו של יוסי על המסמך. טענתו של מוטי כי יוסי הסכים לעסקה בתקופת השבעה שלאחר מות אמם עומדת בסתירה לדבריו של אבי כי יוסי לא הסכים לעסקה. בית המשפט מקבל אפוא את גרסתו של אבי לאירועים ומגיע למסקנה כי הסכמתו של יוסי לא התקבלה. עוד מציין בית המשפט כי מוטי, בהיותו מנוסה בענייני מקרקעין, היה צריך לדעת כי חתימתו של יוסי חיונית וכי אי השגתה הופכת את המסמך לבטל. בית המשפט בוחן גם את טענת הנתבעים בדבר חוסר תום הלב של מוטי במשא ומתן, אך בסופו של דבר מוצא כי האשמה מוטלת הן על מוטי והן על אבי שמיהרו לחתום על מסמך שידעו שאינו מחייב. לפיכך, התביעה לאכיפת התזכיר או לתביעת פיצויים בגין ביטולו נדחית. כל צד מצווה לשאת בהוצאותיו.