בע"מ 3719/24

תקציר

בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, דן בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שדן בעבר בסכסוכים בתיק שבו היו מעורבים שני אחים בנוגע לעיזבון בירושה הממוקם במושב במרכז הארץ. האחוזה הייתה כפופה לחכירה משולשת שבה היו מעורבים רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), אגודה שיתופית והסוכנות היהודית. בתחילה, אחד האחים, כשהיה קטין, חתם על תצהיר ויתור על זכויות בעיזבון, אך מאוחר יותר התקשרו שני האחים בחוזה שותפות המתייחס אליהם כשותפים שווים. בהמשך לכך, סכסוך הוביל לתביעה שהגיש האח המבקש לבעלות בלעדית או לפירוק השותפות. בית המשפט לענייני משפחה החליט לפרק את השותפות בדרך של מכירה, תוך מתן זכות בכורה למבקש לרכוש את העיזבון. המשיבים (האח השני ואשתו) ערערו בטענה לפירוק שיתוף העיזבון, שבית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי. בית המשפט המחוזי קבע כי פירוק השיתוף צריך להתבצע על ידי הפרדת מגרש מהעיזבון ולא על ידי מכירה, למרות הסתייגותה של רמ"י מחלוקת העיזבון. לאחר מכן ביקש המבקש רשות ערעור על החלטה זו, בטענה כי הפרדת המגרש אינה מעשית ויקרה, מנוגדת למדיניות מנהל מקרקעי ישראל, ותארך את השיתוף הבלתי פתור בין האחים. מדיניות מנהל מקרקעי ישראל הצביעה על כך שבעוד שברירת המחדל היא אי חלוקת שטחים חקלאיים, הפרדת חלקת מגורים יכולה להיות חריגה בתנאים מסוימים. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, בנימוק שהערעור אינו עומד בקריטריונים המגבילים ובעיקרו בעל אופי יישומי שבית המשפט קמא יכול היה לגביו להשלים את פרטיו. בית המשפט הביע תקווה כי הצדדים יפתרו את ההתדיינות במהירות ולא הורה על הוצאות.