ת"א 23068-07-12

תקציר

התובע תבע את הנתבעים בגין רשלנות רפואית בעקבות תאונת עבודה. התובע נפל מסולם ונפגע בפרק כף ידו. הוא הובהל לבית החולים המשפחה הקדושה ולאחר מכן הועבר לבית החולים העמק להמשך טיפול. התובע נותח בבית החולים העמק, אך הטיפול לא צלח והוא נותר עם נכות מסוימת. התובע טען כי הנתבעים התרשלו במהלך הניתוח וטיפולי ההמשך. לטענתו, הניתוח היה צריך להתבצע על ידי כירורג כף יד ובתנאים אופטימליים יותר, באמצעות מיקרוסקופ. עוד טען התובע כי הנתבעים התרשלו במעקב בכך שלא הפנו אותו קודם לכן למומחה כף יד, ד"ר רוכקינד. עוד טען התובע כי הסכמתו לניתוח אינה חוקית, כי נגרם לו נזק ראייתי בשל תיעוד לקוי, וכי הנתבעים הפרו התחייבויות סטטוטוריות ואת הסכמתם עמו. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובע. באשר לניתוח, קבע בית המשפט כי הרופא שביצע את הניתוח היה בעל מיומנות וניסיון מספיקים. בית המשפט גם קבע כי הניתוח לא היה דחוף וניתן היה לדחותו, אך הדבר לא היה משנה את התוצאה. בית המשפט הסתמך על חוות דעת ועדויות מומחים כדי להגיע למסקנה כי הניתוח ותוצאותיו נערכו כראוי ובהתאם לסטנדרטים סבירים של טיפול. גם טיפולי המעקב נמצאו סבירים ובזמן. בית המשפט דחה גם את טענת ההסכמה שלא כדין, וקבע כי התובע לא הוכיח כי היה בוחר בטיפול אחר אילו נמסר לו מידע נוסף. זאת ועוד, התובע לא הוכיח כל נזק נפשי תוצאתי הנובע מהפגיעה הנטענת באוטונומיה שלו. בית המשפט דחה גם את טענת הנזק הראייתי וקבע כי התובע לא ביסס את טענתו בדבר חסרים פרטים ברשומה הרפואית. לבסוף, בית המשפט לא מצא כל הפרה של התחייבויות סטטוטוריות או של ההסכם על ידי הנתבעים. משכך, נדחתה תביעת התובע, וכל צד חויב בהוצאותיו.