עפ"ג 23490-02-13

תקציר

המשיב הורשע בגניבת 215,000 ₪ מהמתלונן, ששכר מונית שתיסע משדרות לחיפה בזמן שהמשיב ליווה את הנסיעה. הכסף הונח בתא המטען של המונית והמשיב ביקש מהנהג לעצור בנתניה, שם לקח את הכסף ונמלט. המשיב הכחיש את הטענות ושתק במהלך חקירתו במשטרה. בית המשפט הרשיע את המשיב על סמך עדותו המהימנה של נהג המונית וראיות נוספות, לרבות התנהגותו המפלילה של המשיב. גם טענותיו בדבר סתירות בעדויות ובמחדלי חקירה נדחו. המשיב ערער על ההרשעה וטען כי מטרת הנסיעה הייתה עסקת סמים, מה שהסביר את שתיקתו במהלך החקירה. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את ההרשעה, ולא מצאה עילה להתערב בקביעותיה המהימנות של הערכאה הנמוכה יותר. הראיות הנסיבתיות שהוצגו לא הספיקו כדי לקבל את גרסת המשיב, והתנהגותו, לרבות שתיקתו והסתתרותו, תמכה בראיות התביעה. בית המשפט דחה גם את הטענות בדבר מחדלי חקירה וסתירות בעדויות. המשיב ערער גם על עונש של שמונה חודשי מאסר, אך ערכאת הערעור דחתה את הערעור ומצאה את העונש הולם בהתחשב בנסיבות. עברו של המשיב לא הכביד, ובית המשפט התחשב בזמן שחלף מאז ביצוע העבירה. לפיכך, הערעור על ההרשעה וגזר הדין נדחה.