ע"ב 2235/04

תקציר

התובע, נהג הסעות, תבע את מעסיקו על שכר ופיצויים שונים שלא שולמו. הנתבעות היו שתי חברות, כאשר התובע טען כי שתיהן מעסיקותיו. בית הדין מצא כי רק החברה הראשונה הייתה מעסיקתו של התובע. טענות התובע לא צלחו. התביעה לתשלום כוננות נדחתה מאחר שעדותו של התובע עצמו הצביעה על כך שהוא לא נדרש להיות בכוננות. התביעה להפרשי שכר מינימום בגין עבודה בשעות נוספות התקבלה בחלקה, כאשר בית המשפט קבע כי היה מקום להחיל את תעריף המינימום לשעה. עם זאת, תביעת התובעת להפרשי שכר מינימום בגין שעות עבודה רגילות לא התקבלה, שכן לא נטען. בית המשפט פסק לתובע 10,000 ש"ח בהלנת פיצויים, בנוסף להפרשי שכר מינימום בסך 1,750 ש"ח. מספר תביעות נוספות נדחו, ובהן שכר בגין ימי עבודה שלא שולמו, שכן הדבר לא הועלה בכתב התביעה המתוקן; תביעה להפרשי שעות נוספות, שבית המשפט מצא כי אינה נתמכת; והבדלים ביחס ללינת לילה בחו"ל, מקום בו התובע לא סיפק פירוט מספיק להוכחת טענתו. תביעת התובע לפיצויי פיטורים או פיצויים בגין פיטורים כדין נדחתה אף היא, כאשר בית הדין קבע כי פיטורי התובע לא היו קשורים למחלוקת כלשהי על שכר אלא בשל מעורבותו בתאונות מרובות. בסך הכל, פסק הדין הורה לנתבעת לשלם לתובע 11,750 ש"ח בהפרשי שכר מינימום והלנת פיצויים, ו-4,932 ש"ח בהפרשי שכר שעות נוספות, הן בהפרשי ריבית והן בהפרשי הצמדה. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים, שכן התביעה התקבלה באופן חלקי בלבד.