בש"פ 5670/19

תקציר

המערער במקרה זה הורשע בביצוע מעשים מגונים במספר נשים, בהן קטינות, והיה נתון לצו פיקוח עם שחרורו מהכלא. אחת ההגבלות שהטיל הצו הייתה איסור על נהיגה ברכב לבד לתקופה של 18 חודשים. המערער ערער על החלטה זו, וטען כי ההגבלה נעדרת קשר רציונלי לנסיבות עבירותיו ונכשלת במבחן המידתיות. במקום זאת, הוא הציע להתקין מצלמות ברכבו כחלופה פחות מגבילה. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור, בקובעו כי השימוש ברכב היה גורם משותף לכל עבירות המערער ושימש כלי חיוני בהתנהגותו המניפולטיבית. בית המשפט הכיר בנטל המשמעותי המוטל על ידי ההגבלה, אך הדגיש את מעמדו של המערער כעבריין סדרתי ואת הסיכון הגבוה שהוא מהווה לחברה. המעקב האלקטרוני נשקל אך בסופו של דבר נדחה בשל אתגרים מעשיים וחוסר אמון באמינותו של המערער. בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת הצורך להגן על הציבור וחומרת עבירותיו של המערער.