ע"א 5043/96

תקציר

במקרה זה של בית המשפט העליון, רכשו המשיבים והרסו דירה בתוך בית משותף בירושלים, במטרה לנצל את מלוא אחוזי הבנייה המותרים לבניית מספר קומות על השטח החדש שפונה. המערערים ערערו על כך, וטענו כי תקנון הבית המשותף מאפשר תוספת של קומה אחת בלבד במפלס חדש זה. התיק נסב סביב השאלה האם תקנות הבית המשותף מתירות שימוש בכל אחוזי הבנייה הנותרים לבניית גגות סמוכים. השופטת דורנר ציינה כי תקנון הבית המשותף הוא במהותו הסכם בין בעלי הדירות ועליו לשקף את הכוונה ההדדית של הצדדים המעורבים. היא הדגישה כי אחוזי הבנייה הם בעלי ערך והשימוש בהם על ידי בעלים אחד עלול להפחית את הערך עבור אחרים. בפסק הדין נקבע כי ההיתר שניתן נועד לבניית קומה אחת נוספת בלבד, במקביל לכוונת הבעלים להתרחב בהגינות ובהיגיון כלכלי. לפיכך, הענקת זכויות כה נרחבת לניצול כל אחוזי הבנייה צריכה להיות מפורשת בהסכמים. בית המשפט פסק לטובת המערערים, בקובעו כי המשיבים יכולים לבנות רק את הכמות הדרושה לקומה אחת נוספת בהתאם להיתר, ובכך הפך את החלטת בית המשפט המחוזי. עמדת בית המשפט הדגישה כי כל ויתור על זכויות במסגרת בית משותף חייב להיות מנוסח במפורש, ובכך להשיב את פסק הדין המקורי על כנו ולחייב את המשיבים לשאת בהוצאות המשפט של המערערים.