עת"מ 70025-11-16

תקציר

העותרת ביקשה מהעירייה לפנות את האשפה שהצטברה בשטחה, אך העירייה סירבה בטענה כי אין חובה חוקית לעשות כן. עוד טענה העירייה כי לבית המשפט לעניינים מנהליים אין סמכות לדון בתיק, כי העתירה הוגשה בשיהוי וכי העותר פעל בחוסר תום לב. בית המשפט פסק לטובת העותרת וקבע כי לעירייה אכן מוטלת חובה חוקית לפנות אשפה מכל נכס שבתחום שיפוטה. חובה זו מעוגנת בפקודת העיריות, בחוק שמירת הניקיון ובחוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור. בעוד העירייה טענה כי היא מפנה אשפה פעמיים בשבוע מנקודות איסוף באזור, בית המשפט קבע כי אין בכך כדי לפטור אותה מחובתה לפנות אשפה מנכסים בודדים. עם זאת, העירייה אחראית רק לפינוי אשפה רגילה ויכולה לחייב פינוי פרטי של עודפי אשפה או לגבות תשלום עבור פינויה, בתנאי שתקבע תחילה קריטריונים ברורים להבחנה בין השניים. מאחר שהעירייה טרם קבעה קריטריונים אלה, עליה לפנות את כל האשפה מרכושו של העותר, ובלבד שהעותר יתקין מיכלי אשפה בסמוך לנכס. לפיכך, קיבל בית המשפט את העתירה והורה לעירייה לספק שירותי פינוי אשפה לעותרת. הבקשה לסעד כספי נדחתה מחוסר סמכות. העירייה חויבה בהוצאות העותר ובשכר טרחת עורך דין, בסך 15,000 ₪.