ע"ע 300079/98

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר אישר את סמכותה של ועדת הפרטה, שהוקמה על פי חוקת היועץ המשפטי לממשלה ("החוקה"), לשמש כבורר בסכסוך בין אגודה שיתופית חקלאית, המערערת, לבין שניים מעובדיה, המשיבים. המערערת טענה כי היא אינה מחויבת לחוקה, ולכן הוועדה נעדרת סמכות. המערערת טענה כי מעולם לא הסכימה להיות מחויבת לחוקה, ושמה נוסף לרשימת הגופים המחויבים לה ללא הסכמתה. בית המשפט המחוזי קבע אחרת, וקבע כי התנהלותה של המערערת לאורך שנים רבות מעידה על קבלתה את החוקה, וכי היא לא הביאה ראיות לכך ששמה נוסף לרשימה הרלוונטית בניגוד לרצונה. בית המשפט מצא גם כי החוקה חלה באופן קולקטיבי ופרטני על הצדדים, וכי סעיף הבוררות שלה מחייב. הערעור לבית המשפט העליון חזר בעיקר על טענות שהועלו בפני בית המשפט המחוזי, ערערו על ממצאיו העובדתיים, ועל פרשנותו ויישומו של החוק. בית המשפט העליון קבע כי פסק דינו של בית הדין האזורי היה מעוגן כראוי בראיות, והניתוח המשפטי שלו היה מבוסס. יתר על כן, בית המשפט לא ראה עילה להתערב בפסיקת ההוצאות על ידי הערכאה הנמוכה יותר. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם את הוצאות המשיבים.