תלה"מ 36965-04-20

תקציר

פסק הדין מפרט את הנכסים המשותפים וההתחייבויות הכספיות של בני זוג שחיו יחד במשך 38 שנים ונישואיהם הסתיימו לאחרונה. השופט קובע תחילה כי מועד פירוק הנישואין הוא מועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, וכן מגיע למסקנה כי דירת מגורים בה התגוררו בני הזוג במשך 35 שנה היא נכס משותף על פי פסיקה קודמת ואופי הנכס. לאחר מכן מפרטת השופטת עובדות שאינן שנויות במחלוקת, לרבות משך הקשר, חשבונות משותפים ושיפוצים שנעשו בדירה, המצביעים על חזקת שיתוף והסתמכות מצד הנתבע. עוד צוין בפסק הדין כי לא ניתנה הודעה מוקדמת על ידי מי מהצדדים שלא לחלוק בנכסים, מה שתומך עוד יותר ברעיון הרכוש המשותף. השופט דן בפסיקה רלוונטית קודמת ומאמץ את העמדה לפיה נכסים חיצוניים, לרבות דירת המגורים, צריכים להיחשב כרכוש משותף בהיעדר אינדיקציה ברורה אחרת, במיוחד כאשר מדובר בנישואין ארוכים עם תרומה משותפת לתא המשפחתי. עוד נקבע בפסק הדין כי ירושות שמוזגו עם נכסים משותפים, לרבות העברתן לחשבונות משותפים, הופכות לנכסים משותפים, וכי כך היה בסכום של 300 אלף שקל. השופט דן גם בחלוקת כספי הפנסיה, וקובע כי פנסיה מוקדמת היא זכות מאזנת, ולא שכר, ויש לחלק אותה שווה בשווה במועד הראשון של הפרידה, למרות שצד אחד צפוי לפרוש הרבה יותר מאוחר מהצד השני. השופט ממנה מומחה כלכלי שייעץ לחלוקה שוויונית של הנכסים בתוך 90 יום ומורה לצדדים להישמע להוראות המומחה. לבסוף, נדרש התובע לכסות את הוצאות הנתבע בסך 40,000 ₪, ופסק הדין מאושר לפרסום ללא פרטים מזהים על הצדדים.