ת"א 39983-07-13

תקציר

התובעים והנתבעים מצויים בסכסוך על דירה ושטח צמוד של 1,305 מ"ר ברחוב עתלית מלח, כאשר התובעים טוענים כי רכשו זכויות בנכס. התובעים ביססו את טענתם על מכתב מנובמבר 1959, שנכתב לכאורה על ידי הנתבע 1, המאשר כי אביהם של התובעים שילם את מלוא התמורה עבור הנכס. עם זאת, הנתבעים טענו כי מכתב זה מהווה זיוף והרחבה של טענות התובעים. בית המשפט בחן את אמיתות המסמך ומצא כי נטל ההוכחה מוטל על התובעים. היא בחנה את הנייר, הדיו, ההדפסה והחתימה של המסמך, תוך התחשבות בחוות דעת מומחים בהיבטים אלה. המומחים הסכימו כי הנייר והדיו תואמים את שנות החמישים, אך לא הסכימו על אותנטיות החתימה, כאשר המומחה מטעם הנתבעת הגיע למסקנה כי מדובר בזיוף וחוות הדעת של התובעים אינה משכנעת. התובעים לא הציגו כל ראיה לגבי הנסיבות שבהן נמצא המסמך, למרות שלטענתם הוא נמצא ביוני 2014. יתר על כן, בית המשפט מצא סתירות בטענות התובעים ובמסמכים ההיסטוריים. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי המסמך אינו אותנטי והורה להחריג אותו ואת הראיות הנלוות אליו מראיות התובעים, תוך שמירה על שכר טרחת עורכי הדין של הנתבעים בגין חלק זה של המשפט. פסק הדין הורה למחוק את כל האסמכתאות למסמך זה מכתבי הטענות של התובעים ולקבוע מועדים לשמיעת יתר הראיות.