עע"מ 1586/10

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה בנימוק של חוסר ניקיון של העותר. העותר, שחצה את גבול המדינה שלא כדין שלוש פעמים, לא הוכיח כל סיבה מוצדקת למעשיו, למרות עמדתו הברורה של המשיב בעניין. המשנה לנשיא בית המשפט המחוזי, קובו, הדגיש כי מעשיו של העותר בעבר וחוסר אמינותו החלישו את טענתו. ההחלטה שלא לאפשר לעותר להישאר בארץ נמצאה סבירה, ובית המשפט קבע כי המבקשים לא סיפקו כל נימוק משכנע להתערבות. אין די בטענות העותר, המדגישות את חיי הנישואין הנוכחיים שלהן ואת בורותן הנטענת ברישומים בלתי חוקיים קודמים בנוגע לתביעתן למעמד באמצעות נישואין, כדי לשנות את פסק הדין. טענת המשיב כי ההחלטה הייתה מוצדקת והתבססה על הערכה סבירה של תיקי המבקשים התקבלה על ידי בית המשפט. יתר על כן, בית המשפט ציין כי כניסותיו הבלתי חוקיות של העותר לארץ היו חוזרות ונשנות ומכוונת, דבר המלמד על זלזול בוטה בחוק. התנהלותו של המשיב נקבעה כסבירה, ומעשיו של העותר לא עוררו אמון בטובתו. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי סיכויי הצלחת הערעור קלושים וכי מאזן הנוחות אינו מצדיק את קבלת הבקשה. הרחקתו של העותר מן הארץ לא נחשבה למצב בלתי הפיך, במיוחד לאור האפשרות לחזרתו אם הערעור יתקבל. לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה, דבר המחזק את החלטת בית משפט קמא.