ת"א 40829-11-20

תקציר

השופט במקרה זה ביקש להבהיר את עמדת הנאשם ביחס לבקשת פסילה פוטנציאלית בשל משוא פנים לכאורה הנובע מעבודתו הקודמת של השופט כעורך דין. באי כוחו של הנאשם התחמקו מהשאלה, אך הבהירו כי לדעתם בית המשפט לא ייפסל. לאחר מכן בחן השופט את הבקשה על פי המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית. על פי חוק בתי המשפט, אסור לשופט לשבת במשפט אם מצא כי הנסיבות יוצרות חשש ממשי למשוא פנים. המבחן לכך הוא מבחן אובייקטיבי, הבוחן את ההסתברות הסבירה של השופט לשפוט מראש את התיק. בהתחשב בכך שלשופט היה קשר מקצועי מוגבל בלבד עם התובע והייצוג המשפטי הסתיים לפני למעלה מעשור, לא היה חשש ממשי למשוא פנים. בנוסף, הטיפול המשפטי שהעניק השופט לא היה קשור למקרה הנוכחי. השופט התייחס גם לכללי האתיקה לשופטים, הקובעים כי תקופת צינון של חמש שנים נדרשת רק אם בעל הדין היה לקוח של השופט טרם מינויו, מה שלא היה המקרה כאן. ההודעה הוגשה גם פחות משעה לפני הדיון שנקבע, ובכך שיבשה את ההליך השיפוטי. מטעמים אלה החליטה השופטת כי אין בסיס להיעתר לבקשת הפסילה והורתה לנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך 4,500 ₪. המשפט נקבע למועד מאוחר יותר.