ע"א 45599-01-13

תקציר

הערעור הוגש על ידי המערערים אשר חלקו על פסק דינו של בית משפט קמא לטובת הבנק המשיב. הסוגיות המרכזיות נגעו לאכיפתם של שני כתבי ערבות שהעמידה המערערת לבנק, לאיחור הנטען של הבנק במימוש פיקדון, ולזכותו של הבנק לקזז את הפיקדון כנגד חובו של המערער בחשבונות אחרים מאלה שצוינו על ידי המערערת. ערכאת הערעור דחתה את הערעור בקובעה כי קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא סבירות ואין להתערב בהן. נמצא כי המערערת אכן חתמה על הערבות השנייה, וגרסת הבנק לאירועים ביחס לערבות הראשונה התקבלה. בית המשפט דחה גם את טענת המערער כי ביקש מהבנק לבטל את כתב הערבות הראשון, שכן קביעתו העובדתית של הבנק לסרב לבקשה כזו עולה בקנה אחד עם קיומו של המכתב השני. כמו כן, נשמרה זכותו של הבנק לקזז את הפיקדון כנגד חובו של המערער בכל החשבונות, לרבות זה שלא מצא חן בעיני המערער. זכות זו נומקה על ידי לשונו הרחבה של שטר הקיזוז, אשר העניקה לבנק שיקול דעת בלעדי לבחור את החוב שכנגדו ינוכה הפיקדון. בנוסף, התנהלות הבנק נמצאה כחוקית על פי דיני החוזים. טענות המערערים בדבר תחולת סעיפים 50 ו-51 לחוק החוזים לא התקבלו, שכן הנסיבות לא היו כרוכות בחיובים חלופיים או מצטברים. לבסוף, דחה בית המשפט את בקשת המערערים להוסיף ראיה חדשה, שכן ניתן היה להציגה בבית משפט קמא ולא מדובר בנסיבות חריגות. לפיכך נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם את הוצאות הבנק.