ת"א 62917-09-14

תקציר

השופט החליט לדחות את התביעה בטענה שהיא הוגשה לבית המשפט הלא נכון, ושהיא לא גילתה כל עילה. הנימוק הראשון שניתן לדחייה הוא כי ערכה הכספי של התביעה מצוי בסמכותו של בית משפט השלום ולא של בית המשפט המחוזי, וכי אי סדרותה וחוסר סדרה של התביעה אמורים למנוע את העברתה לראשון. הסיבה השנייה לדחייה היא שבקשת התובע לקיזוז, או לסעד הצהרתי, נעדרת עילה משפטית, שכן התובע מבקש מבית המשפט להצהיר כי אין חוב, דבר הנתון לעניין בית משפט השלום. יתר על כן, גם אם לבית המשפט הייתה סמכות שיפוט, עדיין התביעה הייתה נדחית משום שאין בה עילה מספקת, או זכות קיזוז חוקית. העירייה טענה כי כך הדבר משום שאין הוראה חוקית המתירה קיזוז חובות ארנונה, עמדה שהשופט חלק עליה. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי גם בשיטתם המרחיבה, הזכות לקיזוז חובות ארנונה תלויה בהוראות סעיף 53 לחוק החוזים, שהתביעה הנוכחית אינה עומדת בהן, ועל כן היא נכשלת. עוד מציינת השופטת כי אין צורך לדון בטענות סף אחרות שהעלתה העירייה, ובהן תקופת ההתיישנות והטענה המופנית כלפי חברה ולא כלפי התובע עצמו. גם הבקשה לפטור מאגרות נדחתה, ונמסר לתובע כי כל תביעה חדשה תחייב תשלום בפועל של הוצאות ההליך הנוכחי, שהסתכמו בכ-3,000 ₪.