תת"ע 9553-04-22

תקציר

אדם זוכה מאישומים הנוגעים לשלילת זכות השימוש בכביש, מחמת ספק סביר. בעקבות הזיכוי ביקש הנאשם מהמדינה לכסות את הוצאותיו המשפטיות, לרבות אובדן שלושה ימי עבודה ונסיעות, בטענה כי האזרחים אינם צריכים לבחור בין הודאה באשמה בפשע שלא ביצעו לבין נשיאה בנטל הכלכלי של הגנה על עצמם. עם זאת, המדינה הפנתה לסעיף 80 לחוק העונשין, המאפשר לבית המשפט לפסוק לזיכויים את הוצאות ההגנה שלהם רק אם לא היה בסיס לאשמה או בנסיבות מצדיקות אחרות. לטענתם, עילות אלה אינן קיימות במקרה זה, שכן כתב האישום היה מוצדק, והנאשם זוכה מחמת ספק בלבד. השופט הסכים והדגיש כי הזיכוי נבע מספק סביר ולא מהיעדר יסוד סביר להגשת כתב האישום. כמו כן, השופטת ציינה כי ההליך המשפטי התנהל בתוך פרק זמן סביר ולא הכביד יתר על המידה על הנתבע. אופי העבירה, עבירת תנועה קלה יחסית, והיעדר נסיבות אישיות המצדיקות פיצוי, הביאו אף הם בחשבון את ההחלטה. השופט הכיר באי הנוחות שנגרמה לנאשם, אך הגיע למסקנה כי אין להטיל על המדינה אחריות להוצאותיו המשפטיות, במיוחד בהתחשב בהשפעה השלילית הפוטנציאלית על גישת התביעה למקרים דומים בעתיד. ההחלטה לדחות את בקשת הנתבעת להוצאות התקבלה בהתאם לחוק ולנסיבות המקרה הספציפיות.