ת"א 27405-11-15

תקציר

ראשיתו של ההליך בבקשה שהגישו התובעים לאכיפת הסכם מכר מיום 19.7.2011 בינם לבין ב.ש. ז"ל. הנתבעים, אלמנתו ובנו של ב.ש, טענו כי ההסכם אינו תקף בשל מצבה של ב.ש. באותה עת. עוד טענו כי אין מדובר בהסכם מכר אלא בהסכם מתנה אשר לב"ש כל זכות לסגת ממנו, וכי התובעים אינם זכאים לחזקה בלעדית בדירה המוזכרת בהסכם. התובעים טענו כי ההסכם תקף וביקשו סעד נלווה, לרבות ביטול כל דיספוזיציה שנעשתה לאחר חתימת ההסכם, ובפרט הסכם מתנה בין ב.ש. לבין הנתבעים. בית המשפט פסק לטובת הנאשמים. נקבע כי מדובר בהסכם מתנה ולא בהסכם מכר, ולכן קמה לב"ש הזכות לחזור בו ממתנתו, דבר שעשה בכתב. כמו כן, נמצא כי ככל הנראה לא הייתה לב.ש. יכולת להתקשר בהסכם מחייב, וגם אם כן, התובעים לא מילאו את התחייבויותיהם על פי ההסכם. תביעת התובעים לסעד נדחתה, והם חויבו לשלם לנתבעים 50,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.