ת"א 31275-10-13

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2010, הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לפיצוי נזקיו. הנתבעת, שהנפיקה לתובע פוליסת ביטוח חובה, טענה כי האירוע לא הוכח. עם זאת, בית המשפט קבע כי התובע אכן הוכיח כי התאונה התרחשה וכי היא גרמה לו נזק. מצבו הבריאותי של התובע טרם התאונה הצביע על כך שהיו לו מגבלות רפואיות שונות, ובית המשפט התחשב במצבו הנפשי, שהיה לא יציב במקרה הטוב. בית המשפט שקל גם את מצבו התעסוקתי והשתכרותו של התובע לפני התאונה ולאחריה, וכן את מצבו הבריאותי לאחר התאונה, ובמיוחד את ההערכות האורתופדיות והפסיכיאטריות והשלכותיהן על נכותו התפקודית ואובדן כושר ההשתכרות שלו. נקבע כי לתובע נגרמה נכות תפקודית בשיעור של 20% וכי יש לראות בשיעור זה גם את שיעור הניכוי מכושר השתכרותו בעבר ובעתיד. בית המשפט חישב את פיצויי התובע על בסיס ראשי נזק שונים, לרבות אובדן השתכרות בעבר, אובדן כושר השתכרות עתידי, הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, סיוע בעבר ובעתיד מצדדים שלישיים, כאב וסבל, וניכויים בגין תשלומי ביטוח לאומי והטבות שקיבל התובע. לאחר סיכום הנזקים והניכויים, קבע בית המשפט כי על הנתבעת לפצות את התובע בסך 284,393 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 15.34% מסכום זה.