המ"ש 8462-08-23

תקציר

בית המשפט דחה בקשה להארכת מועד המשפט בגין עבירת תנועה. המבקש לא הגיש בקשה להישפט בתוך 90 הימים הנדרשים, וההארכה התבקשה שנתיים לאחר ביצוע העבירה. נימוקי המבקש לשיהוי, בטענה לבריאות לקויה, לא התקבלו, שכן לא הייתה כל הוכחה לאשפוז בעת ביצוע העבירה או הסבר תקף לשיהוי של שנתיים. השופט קבע כי השיהוי היה בלתי סביר ובלתי מוצדק. כמו כן, לא היה מקום לטענה כי ייגרם למבקש עיוות דין אם לא תינתן ההארכה, שכן הוא לא הביא כל ראיה שתתמוך בטענתו לחפותו. יתר על כן, החשש מפני צבירת נקודות שיובילו לצעדים מתקנים לא נחשב כעילה תקפה להארכה, שכן אמצעים אלה נפרדים מהענישה. השופטת הדגישה את עקרון הסופיות ואת האינטרס הציבורי בעמידה במועדים, הגובר על נסיבותיו האישיות של המבקש. מבלי שהוצגו נימוקים משכנעים, הבקשה נדחתה, תוך הדגשה כי בית המשפט אינו יכול להוות פתרון שגרתי מחוסר דייקנות.